<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ל"ב</h1>
<h2>דף ב:</h2>
עד אחד נאמן באיסורין כגון וספרה לה לעצמ', ודוקא להתר אבל לא לאסור. והנה לך החלקים. כל אדם נאמן על שלו אפילו איתחזק איסורא, זולתי עם הארץ וחשוד, אבל אחר נאמן על שלו, ודוקא בדבר שבידו לתקנו כגון ניקור וכיוצ' בו, אבל בדבר שאין בידו לתקנו כגון יין נסך אינו נאמן כיון דאיתחזק איסורא ודאי. ויש דרך אחרת שאינו נאמן על שלו אפילו שאינו חשוד ואפילו שבידו לתקנו כגון שאמר אמרתי לפלוני לתקנו ושאלו לאותו פלוני ואמר שלא תקנו. ועם הארץ וחשוד אינו נאמן אפילו על שלו כדאית' בכתובות [כ"ד ע"א] החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אין נאמנין דחיישינן לגומלי', פי' שאינו נאמן על טבל שלו אפילו שחברו מסייעו. דבר שאינו שלו ולא איתחזק לא התר ולא איסור שהוא ספק עד אחד נאמן לומר מותר כגון חתיכת ספק חלב ספק שומן וכיוצא בזה וכ"ש שנאמן לאסור ולומר חלב הוא. וכשנתחזק איסור ואינו בידו ולא שלו אינו נאמן עד אחד להתיר כיון שאינו שלו ואין בידו לתקנו, וכשנתחזק התר ואמר עד אחד שאינו בידו אסור הוא אינו נאמן ואפילו שהיה בידו מתחילה כגון שהיה מטהר לו יינו בין הגוים ועתה אינו בידו ואחר שיצא מידו אמר נתנסך אינו נאמן, ודוקא שמכחישו בעליו או שאמר איני יודע אבל שתק שתיקה כהודאה דמיא, ובתו' כתבו דכי אמרי' שתיקה כהודאה דמיא דוקא כשאמ' לו העד נתנסך בפניך או ידעת שרגלים לדבר כיון ששתק אבל לא אמר בפניך אפי' שתק אין העד נאמן לאסור כיון שאינו בידו עתה דמה ששתק משום דלא ידע וכן פר"ת, וי"א דבכל ענין שתיקה כהודא' דמיא, ודברי התוס' נראין עקר וכן כתב הרא"ש. ורצב"א כתב שאם שתק ולבסוף צווח דאין השתיקה כהודאה אפילו אמר לו נתנסך בפניך דלא שתק משום הודאה אלא שהיה מתישב בדבר אם הוא אמת ואחר שחשב ונתן אל לבו שלא היה אמת צווח. כל דבר שהוא עתה ביד האדם אפילו אינם שלו הוו כשלו ואפילו איתחזק התירא נאמן לומר אסור הוא כגון נתנסך וכיוצא בו. וכן הדין אם היה מתחלה בידו אף על פי שיצא מידו כגון פועל ביין לטהרו וכיוצא בו אם בפעם הראשונ' שמצאו אמר לו נתנסך עדין נקרא בעליו ונאמן ואפילו מכחישו בעליו, ודוקא בפועל אבל עד דעלמא כל שאינו בידו לעולם לא מהימן כל שמכחישו או אומר אינו יודע כמו שכתבתי, כן פר"ת כי אין לחלק אם אמר לו בשעה הראשונה וכו' זולתי בפועל. פועל אם הוא דבר כשאומר נאסר שמפסיד שכירותו נאמן לומר אסור אפילו שיצא מידו ואפילו איתחזק התירא ואפילו מכחישו דכיון דפסיד אגריה ודאי קושט' קאמר כדאמרינן [גיטין נ"ד ע"ב] גבי ס"ת גוילין לא עבדתים לשמן כמו שכתבתי בנתיב ב' [ח"ב] בדין ס"ת, אבל אם הוא דבר שיכול לטעון הפועל שאפי' שיאמר איסור שלא יפסיד שכרו או שיפסיד דבר מועט ולא כלו כגון ס"ת שכתבתי לך לא כתבתי אזכרות לשמן וכיוצא בזה שסבור שלא יפסיד כי אם שכר האזכרות אף על פי שבדין אחר כך יפסיד כל השכר אינו נאמן שאינו עתה בידו כמו שכתבתי. וכן נ"ל הדין בענין יין וכיוצא בו כי לפעמים לא יפסיד כלל משכירותו כגון שנתנסך באונס ואז אינו נאמן כיון שיצא מידו, כפי החלוקים שכתבתי או כשיכול לטעון שסבו' שלא יפסיד שכרו או שלא יפסיד ממנו כי אם דבר מועט אבל אם הוא בענין שנרא' לכ"ע שהפסיד שכרו כגון שהניחו והלך לו או שנתנסך בפשיעתו אז נאמן אפילו שיצא מידו כמו שכתבתי ואפילו הוא מכחישו וכתבתי ממנו בדיני ס"ת וביין נסך [ני"ז ח"א] גם כן. וכל אלו החלוקים פשוטים מדין התלמוד ובכמה דוכתי ויש ממנו בגיטין [נ"ד ע"ב], וביבמות [פ"ח ע"א], ובקדושין [ס"ה ע"ב], ובכתובות בכמה דוכתי. ולמעלה כתבתי שחבר שמת כל דבריו בחזקת מתוקנין ובניו ואשתו וחזקתן. ובכל מקום שאמרתי שאינו נאמן לאסור דוקא לאחרים אבל לעצמו לעולם אסור דשוייה אנפשיה חתיכא דאיסורא.
<h2>דף כה.</h2>
קי"ל דאין ברירה לא שנא תולה בדעת אחרים, או בדעת עצמו כגון בכל מי שארצה אגרש בו כמו שאכתו' בכתיבת הגט [נכ"ד ח"ב], בדעת אחרים כגון לכל מי שתצא מפתח הבית תחלה כמו שכתבתי שם, וכן בכל איסורין שבתורה כך פשוט.
<h2>דף נד:</h2>
עד אחד נאמן באיסורין כגון וספרה לה לעצמ', ודוקא להתר אבל לא לאסור. והנה לך החלקים. כל אדם נאמן על שלו אפילו איתחזק איסורא, זולתי עם הארץ וחשוד, אבל אחר נאמן על שלו, ודוקא בדבר שבידו לתקנו כגון ניקור וכיוצ' בו, אבל בדבר שאין בידו לתקנו כגון יין נסך אינו נאמן כיון דאיתחזק איסורא ודאי. ויש דרך אחרת שאינו נאמן על שלו אפילו שאינו חשוד ואפילו שבידו לתקנו כגון שאמר אמרתי לפלוני לתקנו ושאלו לאותו פלוני ואמר שלא תקנו. ועם הארץ וחשוד אינו נאמן אפילו על שלו כדאית' בכתובות [כ"ד ע"א] החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אין נאמנין דחיישינן לגומלי', פי' שאינו נאמן על טבל שלו אפילו שחברו מסייעו. דבר שאינו שלו ולא איתחזק לא התר ולא איסור שהוא ספק עד אחד נאמן לומר מותר כגון חתיכת ספק חלב ספק שומן וכיוצא בזה וכ"ש שנאמן לאסור ולומר חלב הוא. וכשנתחזק איסור ואינו בידו ולא שלו אינו נאמן עד אחד להתיר כיון שאינו שלו ואין בידו לתקנו, וכשנתחזק התר ואמר עד אחד שאינו בידו אסור הוא אינו נאמן ואפילו שהיה בידו מתחילה כגון שהיה מטהר לו יינו בין הגוים ועתה אינו בידו ואחר שיצא מידו אמר נתנסך אינו נאמן, ודוקא שמכחישו בעליו או שאמר איני יודע אבל שתק שתיקה כהודאה דמיא, ובתו' כתבו דכי אמרי' שתיקה כהודאה דמיא דוקא כשאמ' לו העד נתנסך בפניך או ידעת שרגלים לדבר כיון ששתק אבל לא אמר בפניך אפי' שתק אין העד נאמן לאסור כיון שאינו בידו עתה דמה ששתק משום דלא ידע וכן פר"ת, וי"א דבכל ענין שתיקה כהודא' דמיא, ודברי התוס' נראין עקר וכן כתב הרא"ש. ורצב"א כתב שאם שתק ולבסוף צווח דאין השתיקה כהודאה אפילו אמר לו נתנסך בפניך דלא שתק משום הודאה אלא שהיה מתישב בדבר אם הוא אמת ואחר שחשב ונתן אל לבו שלא היה אמת צווח. כל דבר שהוא עתה ביד האדם אפילו אינם שלו הוו כשלו ואפילו איתחזק התירא נאמן לומר אסור הוא כגון נתנסך וכיוצא בו. וכן הדין אם היה מתחלה בידו אף על פי שיצא מידו כגון פועל ביין לטהרו וכיוצא בו אם בפעם הראשונ' שמצאו אמר לו נתנסך עדין נקרא בעליו ונאמן ואפילו מכחישו בעליו, ודוקא בפועל אבל עד דעלמא כל שאינו בידו לעולם לא מהימן כל שמכחישו או אומר אינו יודע כמו שכתבתי, כן פר"ת כי אין לחלק אם אמר לו בשעה הראשונה וכו' זולתי בפועל. פועל אם הוא דבר כשאומר נאסר שמפסיד שכירותו נאמן לומר אסור אפילו שיצא מידו ואפילו איתחזק התירא ואפילו מכחישו דכיון דפסיד אגריה ודאי קושט' קאמר כדאמרינן [גיטין נ"ד ע"ב] גבי ס"ת גוילין לא עבדתים לשמן כמו שכתבתי בנתיב ב' [ח"ב] בדין ס"ת, אבל אם הוא דבר שיכול לטעון הפועל שאפי' שיאמר איסור שלא יפסיד שכרו או שיפסיד דבר מועט ולא כלו כגון ס"ת שכתבתי לך לא כתבתי אזכרות לשמן וכיוצא בזה שסבור שלא יפסיד כי אם שכר האזכרות אף על פי שבדין אחר כך יפסיד כל השכר אינו נאמן שאינו עתה בידו כמו שכתבתי. וכן נ"ל הדין בענין יין וכיוצא בו כי לפעמים לא יפסיד כלל משכירותו כגון שנתנסך באונס ואז אינו נאמן כיון שיצא מידו, כפי החלוקים שכתבתי או כשיכול לטעון שסבו' שלא יפסיד שכרו או שלא יפסיד ממנו כי אם דבר מועט אבל אם הוא בענין שנרא' לכ"ע שהפסיד שכרו כגון שהניחו והלך לו או שנתנסך בפשיעתו אז נאמן אפילו שיצא מידו כמו שכתבתי ואפילו הוא מכחישו וכתבתי ממנו בדיני ס"ת וביין נסך [ני"ז ח"א] גם כן. וכל אלו החלוקים פשוטים מדין התלמוד ובכמה דוכתי ויש ממנו בגיטין [נ"ד ע"ב], וביבמות [פ"ח ע"א], ובקדושין [ס"ה ע"ב], ובכתובות בכמה דוכתי. ולמעלה כתבתי שחבר שמת כל דבריו בחזקת מתוקנין ובניו ואשתו וחזקתן. ובכל מקום שאמרתי שאינו נאמן לאסור דוקא לאחרים אבל לעצמו לעולם אסור דשוייה אנפשיה חתיכא דאיסורא.
